מעמקים אני אוהבת מעמקים . אני פוחדת ממעמקים. אני נמשכת לגוונים שבעומקים. אני מתרגשת מהיופי כשאין לי מילים. אני פוחדת מגודלם של השברים . אני נסחפת בעוצמות ההוד, אני מגביהה עוף ושוקעת.

מפולת לפני ימים רבים, נדמה לי בעידן אחר, היו התמונה והטקסט יציר דמיוני. שאבתי וחצבתי ממעמקיי, את קולות נפשי . התרגשתי במפגשי עם קולותיי, הנסתרים במנהרות נפשי. במפולת השבעה באוקטובר, התמוטטו קירות נפשי. דממה שחורה סתמה את מנהרותיי. והיום, מחפשת את סדקי האור והצבע שישיבו לי את נפשי הקבורה בשתיקתי.

היום הוא שב למנוחת עולמים. האם תהיה זו תחילתה של תקווה ?