פוסט ה-100
- 2 באפר׳ 2020
- זמן קריאה 1 דקות
פוסט ה-100
את "קולי בתמונה" מצאתי לראשונה כאשר שוטטתי שעות רבות בכרמי הזיתים אשר סביבינו. התהלכתי עם המצלמה כאחוזת קסם בינות לגזעי הזית העתיקים. הרגשתי בית, חזרתי אליו למרות שמעולם לא הייתי בו. חשתי שאני מדברת בהתרגשות עם קפלי נפשי המשורטטים בגזעים השותקים הנגלים אלי אט אט דרך הצילום המקרי שתופס את עיני. לא הרשתי לעצמי לנסות להבין מה אני מצלמת רק רציתי לצלם . כשהתבוננתי בתמונות התחילו המילים לנבוע. כמו צמחו מתוך קפלי הגזעים, המעברים הסמויים, והדימויים החזקים שאי אפשר היה לי לברוח מהם.
הכל הבשיל בי לאט. נאחזתי במצלמה כמוצאת שלל רב מחד ומתכחשת למילים מאידך . ואז לפני כחצי שנה הבשיל בי הרגע שפתאום מצאתי את עצמי מחברת בין תמונה מקרית לשיח פנימי עלום הפורץ בלי סדר, הנובע מתוך מה שביקשה העין לתפוס, המצלמה לקבע וקיפולי נפשי להביע.
זהו פוסט ה-100 . בחירות מקריות (שלעולם כנראה אינן מקריות) הולידו את: "קולי בתמונה" . הקול שנע ונד בין מצבי רוחי, אמיתות נפשי, והצורך לחלוק את הסמוי עם הגלוי שלי .לאחר זמן מה נולד גם הרצון לשתף ולהשתתף בנדודי הנפש שמחברים ביני ובינכם, מתוך תקווה שאולי הם גם לוקחים אותכם למקומות שלכם עם עצמכם.
תודה על הזכות שהענקתם לי דרך השותפות שלכם איתי, בחוויה הענקית שאני חווה.
תגובות