העץ

העץ

אחי, היינו פעם  עץ שלם,

במעגל משפחתי .

האמנו, בטחנו, ידענו לאן פנינו.

במלחמת יום כיפור נשבר עץ קיומנו.

אתה לא שבת.  בחרת במדינה.

נותרנו ענף כרות בקרב בלימה.

משלמים בשיברון לב חי ופועם.

חמישים שנה זוכרים, מזכירים מתגעגעים.

ואז שוב ה-שבעה באוקטובר,

בדיוק חמישים שנה אחרי.

אתה כל כולך ובחירתך מאז,

הפכתם  למיותרים.

נופלי שווא , במדינה אוכלת אוהביה.

ואני , אחי,

אבדה לי הזכות השמורה לבכות אובדנך.