הקוץ

הקוץ

הוא עמד שם בגאון .

היה אחד מני רבים הזנוחים שם בשדה.

הוא התנשא מעל שערי השעה ,

כמו אומר אני עוד כאן,

זוקף קומתי השחוחה אל מול הזריחה .

הוא הביט בשדה העצוב מולו, מתריס במלמולים.

ביקש לקרוא תיגר אל מול אלה הסוגרים שעריו .

הוא ידע, אני כבר רק קוץ,

במהרה גם קוצי שוב לא ידקרו שום לב פועם.

הוא עמד שם, צופה בזריחה, מתפעם מיופי השעה.

הוא ידע שעוד רגע יאיימו עליו במגפה,

וזו תהיה שעתו לסגור את שעריו.

הוא עמד שם , תוהה לאן תוליכו הבושה, ממדינה שננטשה.