אופני הדרך

אופני הדרך

שנים רכבתי על אופניים . חותכת את האוויר, גומעת את נופי עמק החולה. ילד אחד מלפנים וילד שני מאחור, ועוד שנים רוכבים כבר עצמאית, גאים במיומנות הנרכשת. מדוושים במרחבי הגליל ויודעים שלעד הם שלנו. נוף בראשית שיעמוד לנו לעד.

וכעת? מדוושת בדמיוני. מבוהלת מהטיסה אל התהום המסולעת שלפני . רוצה לעצור, להיסוב לאחור, לשוב ולהיות מלאת אמונה, בטוחה במרחבי ארץ אהבתי . ואיני יודעת איך נ/לעצור.

אוי כנרת שלי...