בין זריחה לשקיעה

בין זריחה לשקיעה

בזריחה, בשקט שעל פני הארץ,

מתמלאות ראותי באוויר הנקי של בקר חדש המבטיח התחדשות.

בשקיעה, באחריתו של אור אחרון מוצאת דוק של עצבות,

ושיח קשוח טעון רגשות המצליף בשוט השלילה את רוך החיוב .

בזריחה, בין ערפלי הבקר ושירת הציפורים מלבלבים רגשות אהבתי.

בשקיעה, באופק הזורח באדום יש יופי צובט,

המגלגל אשמות והאשמות מכאיבות שנולדו בלי דעת עם יקירי.

בין זריחה לשקיעה, מתקיים בי מחול שלעולם אינו נסגר,

כי יש בו מנעד מכל הבא ליד.