היה היה

היו היה

אחרי מלחמת יום הכיפורים , נשבר ליבי.

פסקתי להאמין במנהיגות ובמנהיגים, שהיו שלי.

שלחתי בחרדה ובלב מפרפר את בני לצבא, חרדתי מהרע.

הדגל היה בעבורי הסמל שלהם , לא שלי.

ראיתי בעין הפקוחה , סכנה לא ברורה.

ובעצם הימים הללו...

הסכנה הופכת מידית .

הבחירה היחידה, של אין ברירה .

המנהיגות, היא הרסנית .

הביטחון, הופך מסימן קריאה לסימן שאלה.

תהום נפערה,

הדגל הופך למעטפת על חרדות ליבי.

ה