"וחושך על פני תהום"

ימים רבים קפא ליבי, אבד בים שחור וכהות הנפש.

רקיע נעלם במערבולות הדם והזוועה,

קינה מרה מהדהדת בשמים מעונים.

שורות שורות עצר הזמן מלכת,

היה למערבולות של שבר, נהי וקינה אדומה מדם .

התרסקות , הופכת את אור היום לשחור הרקיע.

ורק פס תכול הבוקע מתהום ההוויה שואל, האם זו תהיה התחלה?

מי ייתן ואשוב לראות את יופי השקיעה ולהודות על הזריחה.