כמו ציפור
כמו ציפור ניצבות רגלי,
נאחזות ציפורני על אבן הבית המט ליפול.
הים והאופק קורצים ,קוראים לי להרהיב עוז .
לצאת עוד רגע למרחבים הכחולים,
לפרוץ, להגביה עוף, לקרוא תיגר על עולמי הנסגר.
והגדר כמו כורכת איסורי ,
אוסרת מבטי בחודו של תיל מנדוד לאין סוף..
עייפתי, מציוץ כבלי הזמן על תנודות שנותיי.
ואם רק אוכל שוב להסב מבטי, אנשום רק כחול.
תגובות