כמעט בת שבעים

כמעט בת שבעים:

הכל התחיל כשיצאנו לטיול רכוב עמוס בבני שבעים ומעלה . כשירדנו מהאוטובוס חיכו לנו ליד הדלת דליים עם כסאות מכל הסוגים והמינים. התבוננתי על סביבותי ותהיתי מי מקבל את גזירת גילו ומי עדין שומר על פאסון ואינו מוכן לקחת כיסא שיגדיר את מעמדו החדש, של היותנו קשישים . אני לקחתי כיסא בשמחה . ישראל אישי ורעי התבונן בבוז מהול ברחמים בנוטלי הכיסא ומיהר לעבור הלאה.

מכאן התגלגל לו הרעיון לכתוב יומן רגעי שיגדיר לעצמי את השאלה: "מה זה להיות כמעט בת שבעים ? "

בטיול:

-לקחת מקל כיסא ולהרגיש גאווה שהגעתי לגיל..

-לשאול "מה" במשפטים שנדמה שהם מובלעים.

-לפחד מאבן לא יציבה בדרך.

-לחפש שירותים כל שעה קצובה.

-לאבד את חוט הקשר לעיתים

-לעלות את מדרגות האוטובוס עם תמיכה איתנה של המעקה.

-לפשפש בזיכרון ללא הרף בשאלה: "מה זה מזכיר לי..."

ביום יום:

-לקום עם אצבעות נפוחות ובליל חלומות .

-לקום לאט , להזכר שצריך לצאת להליכה ,ולומר לעצמי , "אולי נוותר היום ?"

-להאנח בהחבא על כל המחויבויות שיש ביום.

-לקחתי את הכדורים היום? או לא לקחתי ?

-לצפות לדקות השקט והלבדיות מול המחשב.

-לכבות את החדשות באגרסיביות .

-להרגיש שהולכת ליד הדברים ולא בתוכם.

-לעשות בחדווה שינויים בבית ולחשוב שזוהי פעם אחרונה..

-להתחיל משהו ופתאום להיות במשהו אחר..

-להחזיק ליד המיטה ערימת ספרים עם המון התחלות.

-למתוח את הלילה עד שעותיו הקטנות ולהנות מהשקט הקיומי.

-להזכר בימי הקורונה ולהודות שיש געגוע..

-לצחוק על עצמי , בהביטי במראה ולהודות שהקמטים כבר כאן ובגדול..

-להאנח על השמות שנעלמים בסיבובים ועל הנכדים שלעיתים מקבלים את שמות הילדים.

-לדעת שזו רק ההתחלה ..לה ..לה..