מהמורות הגיל- היציבות .

פותחת סדרה: מהמורות הגיל ..

ב. יציבות

מבעד לערפל ילדותי מבצבצות רגלים זעירות יחפות הרצות באישון לילה אל אמא ואבא. הנפש יודעת שזו שאלת "להיות או לחדול". הגוף יודע שלחתור לרוץ יציב ולהגיע זו ההבטחה. מן תובנה של נפש זעירה.

בשחר נעורי הבנתי שרק בטחון לכאורה , נוקשות בעקרונות וערכים זו החיות , לקיים את הדרישות להענות לציפיות זו השרדות .

בגידול ילדי רציתי לשדר יציבות דרך אמונה בהם ובמדינה. רציתי שידעו בעומק ליבם מה זה "להיות בני אדם" ומהי אהבה במשפחה. רציתי להיות ראויה , רציתי להביע יציבות ואמונה בתוככי ים המורכבויות ואי השלמות.

צעדתי , דברתי , נהגתי בבטחון, בחרתי בפאסדת בטחון. האמנתי שמשדרת יציבות דווקא במקומות החלקים או בשעות שעולמי מתהפך ומתנגש וחושך מכסה את דרכי הסלולה.

נשארתי יציבה בשעה שהמכות דפקו על לוח חיי וליבי פעם אחר פעם . תמיד נמצאה לי הסיבה שבגינה היה שווה לחזור ולהלך יציב. להזדקף ולאחוז בפנס שיאיר שוב את הדרך המתעמרת ומאתגרת .

וכעת רגע לפני העשור השביעי , מביטה במראה הפרטית ושואלת את עצמי אז מהי יציבות בשבילי ?

האיש אשר איתי שיציבות היא משנתו, כוחו ואהבתו ובלי תמיכתו אנה אני באה.

ילדי שפרחו לעולמות אחרים מאתגרים משל עצמם. שמצאו את אושרם במשפחותיהם הנבנות בקשר אוהב המפתח את המושג "להיות בני אדם" ומוצאת שאני זו הלומדת מהם את כתבי הסתרים והאהבה שבמושג .

חברותי וחברי שלמדו שיציבות אצלי היא בין מדרונות של אור וצללים . שהנוכחות שלי היא לעיתים סוערת ולעיתים מתבוננת כמו מנסה לפענח סוד גדול ממני . שיציבותי היא בין מהמורות גלויות שברובן נותרות נסתרות.

אז מהי יציבות עבורי? מדרון חלק שנופלת וקמה. לעיתים נאחזת לעיתים נחבטת. מביטה לאופק בעינים, ומתעקשת להזדקף ולאהוב את היש ואת האין, ואת שנגמר ואת שיתחיל בידיעה שמה שהיה לא יהיה.