עגוריםאראלה פרידמן27 ביולי 2019זמן קריאה 1 דקותעודכן: 11 באוג׳ 2019 גדלנו בלהקה,קבוצת ילדים .ידענו , רק החזק שורד ונשמעאז, צווחנו במשותף, התחרנו בקולנו.כמו העגורים.רצינו לנחות הכי קרוב להכרה בנו.להשביע רצון שלא היו לו מילים .עלינו עם שחר נחתנו עם ליל חפשנו אהבה שלא היתה בהגדרה.
תגובות