צברים
- אראלה פרידמן
- 6 בספט׳ 2019
- זמן קריאה 1 דקות
צברים
נולדנו כבודדים, זוהינו כצברים. הדור הראשון לגאווה הקיבוצית. היינו דוקרים מבחוץ רכים ומפוחדים מבפנים. קראו לנו כיתת "אגמית" (כי נולדנו לגדות אגם החולה.) שחינו בחברת הילדים הקיבוצית וטבלנו את ראשינו בים הגדול שסביבנו כ"אגמיות" התרות אחר ליבן. דקרנו עד זוב דם את החדש הזר והלא מוכר. נהגנו כצברים מבוהלים התלויים על בלימה. אז היינו שחצנים, חדים, עוקצים, מגינים על תוכנו ומתיקותנו. היינו חבורה דבוקה שלא ידעה רחמים על ילדים נקלטים . להיות צבר נחשב לנו כ"אזרחות של כבוד" משחר ילדותנו.
Comments