שבעים שנות,
בחדרי,
האתמול, מלא וגדוש צללים ההולכים ומתרחקים.
כעסים המתחלפים בשורות של חרטות המבקשות הארות.
והיום, כשיזרח הבקר אבקש לנפשי גוונים מחוללי מהומה של יופי, שכחה ועוצמה.
כשיגווע היום, ארצה לקטוף מן הכתום לשמור בחדרי רק צללים אהובים.
top of page
bottom of page
תגובות