שבעים שנות,

בחדרי,

האתמול, מלא וגדוש צללים ההולכים ומתרחקים.

כעסים המתחלפים בשורות של חרטות המבקשות הארות.

והיום, כשיזרח הבקר אבקש לנפשי גוונים מחוללי מהומה של יופי, שכחה ועוצמה.

כשיגווע היום, ארצה לקטוף מן הכתום לשמור בחדרי רק צללים אהובים.

ומחר, אבקש לתפוס בזמן , לאחוז בכנפו של הרגע החומק , לעצור, להביט,

ולא לוותר לים הענק הרוחש בתוכי.