top of page
בתחילה שמתי מצלמה על הכתף. כשהרגשתי שהיא יושבת לבטח שם, פתחתי את האופק והתחלתי לצלם. לא האמנתי שאכן, הנה אני מצלמת. לאט ובהדרגה מצאתי כיוון, והתחלתי להתרגש ולהנות מהיצירה שיוצאת בהפתעה. והיום חמש שנים אחרי אני מגלה שיצאתי למסע גילוי עצמי עם הרבה חששות לצד המון התרגשות .
עבורי, תמונה שצילמתי באקראי בטבע, או בכרך מרוחק ,היא כפתור ההצתה לאש פנימית המולידה את הלהבות מתוך תוכי המספרות על המהות המתקיימת בי. השילוב היחודי הזה שנוצר בתוכי בין התמונה למילים המתפרצות הוא השלם עבורי. חוששת מחשיפה מחד, ומאידך סקרנית לצאת למרחב חדש לשתף ולהכיל התבוננות נוספת ואחרת משלכם על מהות שכל אחד מאתנו מכיר מעצמו ומעולמו. תודה, שאתם רוצים להיות שותפים למסע שלי.
אראלה פרידמן.
bottom of page